מלחמות וסכסוכים כיום

הסכסוכים הפעילים היום שיש בהם ממד דתי: רקע, מה מקשה על שלום, מה עשוי לסייע ואילו מסגרות קיימות – בישראל ובשטחים, בקשמיר, בסוריה, בניגריה ובסאהל, במיאנמר, בתימן ועוד.

בקצרה

תת-פרק של דת, מלחמה ושלום, שמתמקד בסכסוכים הפעילים היום. לכל סכסוך מוצגים הרקע, הממד הדתי, מה מקשה על שלום ומה עשוי לסייע. הדת כמעט אף פעם אינה הגורם היחיד: היא שזורה בלאומיות, באתניות, בשליטה בשטח ובכוח. התיאור מתייחס להתפתחויות עד סוף 2025, והמצב בהם משתנה מהר. המלחמות והסכסוכים בהיסטוריה, ומה עזר בעבר לסיים אותם, מופיעים בדת, מלחמה ושלום.

איך לחשוב על "סכסוך דתי"

דת כזהות: לעיתים קרובות הדת מסמנת מי שייך לאיזה צד (קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד, עדות בלבנון), גם כשהמחלוקת עצמה היא על שלטון ושטח.
דת כמטרה: יש מלחמות שמטרתן המוצהרת דתית – כפיית אמונה, שליטה במקום קדוש או הקמת מדינה לפי חוק דתי.
דת כמצדיקה וכמגייסת: מנהיגים משתמשים בשפה דתית כדי לגייס לוחמים ולהצדיק אלימות, גם כשהמניעים פוליטיים.
מקומות קדושים: החוקר רון הסנר (War on Sacred Grounds, 2009) מראה שמקומות קדושים נתפסים כ"בלתי ניתנים לחלוקה", ולכן קשה במיוחד להתפשר עליהם.
דת כמשאב לשלום: סקוט אפלבי (The Ambivalence of the Sacred, 2000) מתאר את "הדו-ערכיות של הקדוש": אותה מסורת יכולה להצמיח גם קנאים וגם משכיני שלום.

סכסוכים פעילים היום וסיכויי השלום

המשמעות של "סיכויי שלום" כאן: מה מקשה, מה עשוי לסייע, ואילו מסגרות קיימות. אין כאן תחזית; מומחים חלוקים, והמצב משתנה. התיאור מתייחס להתפתחויות עד סוף 2025.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

לפרק המלא: הסכסוך הישראלי-פלסטיני והדת.

הממד הדתי: בעיקרו סכסוך לאומי על אותה ארץ, אבל ירושלים והר הבית/אל-אקצא קדושים ליהודים ולמוסלמים (ולנוצרים בעיר), ויש זרמים דתיים בשני הצדדים שרואים בארץ כולה נחלה דתית שאין לוותר עליה. חמאס הוא תנועה אסלאמיסטית.
המצב: במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 נרצחו כ-1,200 בני אדם בישראל ו-251 נחטפו לעזה. במלחמה שבאה אחריה נהרגו בעזה, לפי משרד הבריאות בעזה שבשליטת חמאס, יותר מ-74,600 פלסטינים עד נובמבר 2026. המשרד לא מבחין בין אזרחים ללוחמים; לפי צה״ל, עשרות אלפים מההרוגים היו פעילים חמושים. רוב המבנים ברצועה נהרסו או נפגעו, לפי ניתוח לוויני של האו״ם. באוקטובר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש במסגרת תוכנית אמריקנית, והחטופים החיים שוחררו.
מה מקשה: חוסר אמון עמוק אחרי 7 באוקטובר והמלחמה; סקרים בשני הצדדים מראים תמיכה נמוכה בפתרון מוסכם; חמאס מסרב להכיר בישראל ולהתפרק מנשקו; פיצול פוליטי בין הרשות הפלסטינית לחמאס; מחלוקות על התנחלויות, גבולות, פליטים וירושלים; והקושי לחלק או לשתף מקומות קדושים.
מה עשוי לסייע: הסכמי השלום עם מצרים (1979) וירדן (1994) מחזיקים עשרות שנים; הסכמי אברהם (2020); עניין של מדינות ערב והמפרץ ביציבות אזורית; תוכנית הפסקת האש כוללת שלבים של שיקום, כוח ייצוב בינלאומי ופירוק נשק – אם יתממשו; ובשטח פועלים ארגונים משותפים לישראלים ופלסטינים, כולל יוזמות של אנשי דת (למשל הצהרת אלכסנדריה, 2002).
מסגרות שעומדות על הפרק: שתי מדינות (שבספטמבר 2025 הכירו בפלסטין מדינות נוספות, ביניהן בריטניה, צרפת, קנדה ואוסטרליה, צעד שממשלת ישראל התנגדה לו בתוקף), הסדרי ביניים וניהול סכסוך, וקונפדרציה. "הסטטוס קוו" בהר הבית מאז 1967 הוא דוגמה להסדר מעשי סביב מקום קדוש – ונקודת חיכוך מתמדת.

קשמיר – הודו ופקיסטן

הממד הדתי: אזור עם רוב מוסלמי שנמצא ברובו בשליטת הודו, ששתי המדינות (וגם סין בחלקו) טוענות לו מאז 1947. לצד המחלוקת הטריטוריאלית יש מתח הינדי-מוסלמי.
המצב: ב-2019 ביטלה הודו את האוטונומיה המיוחדת של חבל ג׳אמו וקשמיר. אחרי הפיגוע ליד פהלגאם (אפריל 2025, 26 הרוגים) השעתה הודו את אמנת מי האינדוס, ובמאי 2025 התנהל עימות צבאי קצר שהסתיים בהפסקת אש.
מה מקשה: שתי מעצמות גרעיניות, לאומיות ופוליטיקה פנימית בשני הצדדים, ארגוני טרור שפועלים מפקיסטן, ומחלוקת על עצם התיווך הבינלאומי (הודו מתנגדת לו).
מה עשוי לסייע: תקדימים של הסכמים מעשיים – אמנת מי האינדוס (1960) שרדה מלחמות במשך עשרות שנים, הפסקת האש בקו השליטה (2003, חודשה ב-2021), ומסדרון קרטרפור לעולי רגל סיקים מהודו (2019).

סוריה אחרי אסד

הממד הדתי: רוב סוני ומיעוטים עלווים, דרוזים, נוצרים וכורדים (כורדים הם קבוצה אתנית, ברובם סונים). שלטון אסד נשען על העלווים, והשלטון החדש צמח מתנועה אסלאמיסטית (הייאת תחריר א-שאם).
המצב: אחרי נפילת אסד (דצמבר 2024) – טבח בעלווים בחוף (מרץ 2025; ועדה ממשלתית מנתה 1,426 הרוגים) ואלימות נגד דרוזים בסווידא (יולי 2025; לפי ארגוני זכויות אדם, יותר מאלף הרוגים), שבה התערבה גם ישראל.
מה מקשה: חוסר אמון של המיעוטים בשלטון החדש, מיליציות שאינן בשליטה מלאה, הרס כלכלי ומעורבות של מדינות שכנות.
מה עשוי לסייע: הסרת רוב הסנקציות, הסכם עקרוני לשילוב הכוחות הכורדיים במדינה (מרץ 2025), ועדות חקירה ומשפטים לאחראים לטבח, והבטחות חוקתיות להגנה על מיעוטים – אם יקוימו בפועל.

ניגריה ואזור הסאהל

הממד הדתי: מרד ג׳יהאדיסטי של בוקו חראם (מאז 2009) ושל קבוצות המזוהות עם אל-קאעידה ודאעש, שפשט לאזורים נרחבים במאלי, בורקינה פאסו וניז׳ר. במרכז ניגריה, אלימות בין רועים (רובם מוסלמים) לחקלאים (רבים מהם נוצרים).
מחלוקת: יש מי שמתארים את האלימות בניגריה כרדיפה ממוקדת של נוצרים; חוקרים רבים מציינים שגם מוסלמים רבים נרצחים בידי הג׳יהאדיסטים, ושהעימות בין רועים לחקלאים מונע גם ממאבק על אדמה ומים, משינויי אקלים ומפשיעה.
מה מקשה: חולשת המדינה, הפיכות צבאיות בסאהל, נסיגת כוחות בינלאומיים, ושחיתות.
מה עשוי לסייע: יוזמות בין-דתיות מקומיות (למשל הכומר ג׳יימס וויה והאימאם מוחמד אשאפה מקדונה, שהיו פעם יריבים חמושים ומאז שנות ה-90 פועלים יחד לפיוס), מנגנונים מקומיים ליישוב סכסוכי קרקע, ופיתוח כלכלי.

מיאנמר – הרוהינגה

הממד הדתי: הרוהינגה, מיעוט מוסלמי שנשללה ממנו אזרחות, נרדפו בידי הצבא, בליווי לאומנות בודהיסטית קיצונית מצד חלק מהנזירים.
המצב: ב-2017 ברחו יותר מ-700 אלף רוהינגה לבנגלדש. גמביה תבעה את מיאנמר בבית הדין הבינלאומי לצדק באשמת רצח עם (ההליך נמשך). מאז ההפיכה הצבאית (2021) מתנהלת במדינה מלחמת אזרחים.
מה מקשה: מלחמת האזרחים, שלילת האזרחות, ותנאים בלתי בטוחים לחזרת הפליטים.
מה עשוי לסייע: הליכים משפטיים בינלאומיים, לחץ אזורי, ואם יוקם שלטון אזרחי – הענקת אזרחות.

תימן והמאבק הסוני-שיעי באזור

הממד הדתי: החות׳ים הם תנועה זיידית (זרם שיעי) הנתמכת בידי איראן; מולם עמדה קואליציה בהובלת סעודיה (מ-2015). היריבות בין איראן לסעודיה מתוארת לעיתים כסונית-שיעית, אך היא גם מאבק על השפעה אזורית.
המצב: הפסקת אש בחסות האו״ם (2022) צמצמה את הלחימה בתוך תימן. מאז נובמבר 2023 תקפו החות׳ים ספינות בים האדום ואת ישראל.
מה עשוי לסייע: ההתקרבות בין סעודיה לאיראן בתיווך סין (2023), ומפת הדרכים בחסות האו״ם.

סכסוכים נוספים שבהם הדת היא ממד משני

הרפובליקה המרכז אפריקאית: מ-2013, מיליציות סלקה (רובן מוסלמיות) מול אנטי-בלאקה (נוצרים ובעלי דתות מסורתיות). הארכיבישוף הקתולי, האימאם הבכיר וראש הכנסיות האוונגליות הקימו יחד "פלטפורמה בין-דתית" לפיוס ולמניעת אלימות.
מינדנאו, הפיליפינים: סכסוך בן עשרות שנים עם מורדים מוסלמים הסתיים בהסכם (2014) ובהקמת אזור אוטונומי בנגסמורו (2019) – דוגמה לשלום דרך אוטונומיה.
נגורנו-קרבאך: סכסוך אתני-לאומי בין ארמנים (נוצרים) לאזרים (מוסלמים). ב-2023 השתלטה אזרבייג׳ן על האזור וכמעט כל תושביו הארמנים עזבו. באוגוסט 2025 נחתם בוושינגטון בראשי תיבות הסכם שלום בין המדינות.
מניפור, הודו: מאז 2023, אלימות בין המייטי (רובם הינדים) לקוקי (רובם נוצרים), בעיקר על רקע אתני ועל אדמות; כנסיות ומקדשים נשרפו.

לקריאה נוספת