הסכסוך הישראלי-פלסטיני והדת

בקצרה

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ביסודו סכסוך לאומי-טריטוריאלי: שתי תנועות לאומיות, הציונית והפלסטינית, על אותה ארץ. אבל הוא לא סכסוך נטול דת. במרכזו עומדים מקומות קדושים לשלוש דתות, ומאז שנות השמונים התחזקו בשני הצדדים תנועות שמנסחות אותו במונחים דתיים. העמוד מציג את הממד הדתי, את הקבוצות השונות בעולם הפלסטיני ואת שני הנרטיבים – בלי לייצג צד.

סכסוך לאומי או דתי?

• הליבה לאומית: השאלות המרכזיות הן טריטוריה, גבולות, ריבונות, ביטחון, התנחלויות ופליטים. ברוב המאה ה-20 הובילו את שני הצדדים תנועות חילוניות ברובן: מייסדי הציונות המדינית, ומנגד אש״ף ופת״ח, שבהנהגתם היו גם נוצרים פלסטינים.
• הדת כשכבה שהולכת ומתעבה: מקומות קדושים, ובראשם הר הבית / אל-אקצא, היו מוקד חיכוך מאז מאורעות תרפ״ט (1929). מאז שנות השמונים עלו תנועות שרואות בסכסוך עניין דתי: בצד הפלסטיני חמאס והג׳יהאד האסלאמי, ובצד הישראלי זרמים בציונות הדתית.
• למה זה משנה: על גבולות וריבונות אפשר להתפשר. כשהשאלה מנוסחת כמצווה או כקדושה, הפשרה קשה הרבה יותר. לכן חוקרים חלוקים בעיקר בשאלה כמה משקל יש לדת היום – לא בשאלה אם היא קיימת.

המקומות הקדושים

• הר הבית / אל-חרם א-שריף: המקום הקדוש ביותר ביהדות (מקום המקדש), והשלישי בקדושתו באסלאם (מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע). מאז 1967 חל "הסטטוס קוו": הווקף הירדני מנהל את המתחם, יהודים רשאים לבקר אך לא להתפלל. בשנים האחרונות יש דיווחים על שחיקה בהסדר, וזה אחד הנושאים הנפיצים ביותר.
• הכותל המערבי: המקום הקדוש ליהודים שבו מותרת תפילה. באסלאם הוא קשור לסיפור מסע הלילה של מוחמד (אל-בוראק).
• מערת המכפלה / אל-חרם אל-איברהימי בחברון: קדושה ליהדות ולאסלאם כמקום קבורת האבות. ב-1929 נטבחו בחברון 67 יהודים; ב-1994 רצח ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים במערה.
• מקומות נוספים: כנסיית הקבר בירושלים (הקדושה ביותר לרוב הנצרות), קבר רחל ליד בית לחם, וקבר יוסף בשכם.

כשהקודש מצית

• 1929 – מאורעות תרפ״ט: החלו במחלוקת סביב הכותל והתפשטו לטבח בחברון ובצפת.
• 2000 – האינתיפאדה השנייה: פרצה אחרי ביקור אריאל שרון בהר הבית; בצד הפלסטיני נקראה "אינתיפאדת אל-אקצא".
• 2017 – משבר המגנומטרים: אחרי פיגוע בהר הבית הוצבו מגנומטרים בכניסות והוסרו בעקבות מחאות.
• 2021 – "שומר החומות": הסלמה שהחלה בעימותים באל-אקצא ובשכונת שייח׳ ג׳ראח.
• 2023 – 7 באוקטובר: חמאס קרא למתקפה, שבה נרצחו בישראל כ-1,200 בני אדם ונחטפו כ-250, "מבול אל-אקצא" – ניסוח דתי מכוון.

מי שלט בארץ – ואיך נקבעו הגבולות

לפני העות׳מאנים

• ממלכות ישראל ויהודה (בערך 1000–586 לפנה״ס), ואחריהן בבל, פרס, הממלכות ההלניסטיות, החשמונאים (המאה ה-2 עד 63 לפנה״ס), רומא וביזנטיון.
• הכיבוש המוסלמי (634–640): הח׳ליפות הראשונה, ואחריה האומיים (שבנו את כיפת הסלע ואת אל-אקצא), העבאסים, הפאטמים והסלג׳וקים.
• הצלבנים (1099–1187, ובעכו עד 1291), ואחריהם האיובים (צלאח א-דין) והממלוכים (1260–1516).
• לאורך כל התקופות האלה לא הייתה בארץ ריבונות מקומית – לא יהודית ולא ערבית – מסוף הממלכה החשמונאית ועד 1948: היא הייתה חלק מאימפריות גדולות, או, בימי הצלבנים, ממלכה שאציליה באו מאירופה.

התקופה העות׳מאנית (1516–1917)

• לא הייתה יחידה מנהלית בשם "פלסטין". הארץ חולקה למחוזות (סנג׳קים) – ירושלים, שכם, עכו ועזה – שהיו כפופים לדמשק, ובהמשך גם לבירות ולצידון.
• מ-1872 בערך ירושלים וסביבתה הפכו למחוז נפרד ("מותסרפיית ירושלים"), שהיה כפוף ישירות לאיסטנבול – עד אז הקרוב ביותר ליחידה אחת בגבולות הארץ.
• האוכלוסייה: בסוף המאה ה-19 רובה המכריע ערבים מוסלמים, לצד מיעוט נוצרי וקהילה יהודית קטנה שגדלה מאז העליות הציוניות הראשונות (מ-1882).

מלחמת העולם הראשונה – הבטחות וחלוקה

• התכתובת חוסיין–מקמהון (1915–1916): בריטניה הבטיחה לשריף חוסיין ממכה עצמאות ערבית בתמורה למרד נגד העות׳מאנים. עד היום חלוקים אם ההבטחה כללה את ארץ ישראל.
• הסכם סייקס–פיקו (1916): הסכם סודי בין בריטניה לצרפת על חלוקת השטחים העות׳מאניים במזרח התיכון: סוריה ולבנון לצרפת, עיראק ועבר הירדן לבריטניה, ולארץ ישראל יועד מעמד בינלאומי.
• הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917): בריטניה הודיעה שהיא תומכת ב"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל", בלי לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות.
• הכיבוש הבריטי (1917–1918): באר שבע וירושלים ב-1917, וצפון הארץ ב-1918.

המנדטים – מי קיבל מה

• ועידת סן רמו (1920) חילקה את המנדטים: לצרפת – סוריה ולבנון; לבריטניה – עיראק וארץ ישראל.
• חבר הלאומים אישר ב-1922 את המנדט על פלשתינה (א״י), שכלל את הצהרת בלפור – לראשונה, יחידה מדינית אחת בשם הזה.
• עבר הירדן (1921–1922): בריטניה הפרידה את השטח שממזרח לירדן – כשלושה רבעים משטח המנדט – והקימה בו את אמירות עבר הירדן בראשות עבדאללה, בנו של שריף חוסיין. סעיפי הבית הלאומי היהודי לא חלו שם. ב-1946 היא הפכה לממלכת ירדן.
• הגבול הצפוני (1923): בהסכם בין בריטניה לצרפת נקבע הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי; רמת הגולן נשארה בצד הסורי.

המנדט הבריטי (1920–1948)

• עלייה והתיישבות יהודית לצד התנגדות ערבית: מאורעות 1920, 1921 ו-1929, והמרד הערבי הגדול (1936–1939).
• ועדת פיל (1937) הציעה לראשונה לחלק את הארץ. הספר הלבן (1939) הגביל את העלייה היהודית.
• תוכנית החלוקה של האו״ם (29 בנובמבר 1947): מדינה יהודית, מדינה ערבית, וירושלים בשליטה בינלאומית. ההנהגה היהודית קיבלה; ההנהגה הערבית בארץ ומדינות ערב דחו.
• 1948–1949: ישראל הוכרזה ב-14 במאי 1948, ומדינות ערב פלשו. במלחמה נמלטו או גורשו כ-700 אלף ערבים (ראו "הפליטים" בהמשך). אחרי הסכמי שביתת הנשק: הגדה המערבית סופחה לירדן (1950), ורצועת עזה עברה לממשל מצרי – עד 1967.

הקשר להגדרת ה"פלסטיני"

• האמנה הלאומית הפלסטינית (1968) קובעת ש"פלסטין, בגבולות שהיו לה בימי המנדט הבריטי, היא יחידה טריטוריאלית שאינה ניתנת לחלוקה" (סעיף 2), ושפלסטיני הוא ערבי שישב בה דרך קבע עד 1947 (סעיף 5).
• כלומר, הגבולות שבהם מוגדרת "פלסטין" הם הגבולות שבריטניה וצרפת קבעו ב-1920–1923 – ולא יחידה מנהלית מוקדמת יותר.
• העמדה הפלסטינית: העם והקשר לארץ קדמו לגבולות; הגבולות רק נתנו שם רשמי לארץ שבה חיו דורות.
• העמדה הביקורתית: "פלסטין" כיחידה מדינית נוצרה בידי המעצמות הקולוניאליות, ולפני כן ערביי הארץ ראו בה בעיקר חלק מ"סוריה הדרומית" או מהעולם הערבי הרחב.
• ובצד היהודי: גם הגבולות של מדינת ישראל נקבעו בתהליך הזה – במנדט, בתוכנית החלוקה ובקווי שביתת הנשק – ולא לפי גבולות מקראיים.

מי הם הפלסטינים? השם והזהות

מאיפה השם

• פלשתים: השם נגזר מהפלשתים, עם ימי שהתיישב במישור החוף הדרומי בסביבות המאה ה-12 לפנה״ס (במקורות המצריים "פלסת", במקרא "פלשת"). הפלשתים נעלמו כעם עצמאי בעת העתיקה, והפלסטינים של היום אינם צאצאיהם הישירים.
• יוון ורומא: ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה״ס) השתמש בשם "פלסטינה" לאזור החוף ולארץ שסביבו. אחרי מרד בר כוכבא (132–136 לספירה) שינה הקיסר אדריאנוס את שם הפרובינקיה יהודה ל"סוריה פלסטינה". רוב ההיסטוריונים רואים בכך צעד שנועד לטשטש את הזיקה היהודית לארץ; אחרים סבורים שהשם כבר היה בשימוש, והשינוי היה בעיקר מנהלי.
• השלטון המוסלמי: בערבית – "פלסטין"; תחת הח׳ליפות היה מחוז בשם "ג׳ונד פלסטין".
• המנדט הבריטי (1920–1948): "פלשתינה (א״י)" הייתה שם רשמי, ו"פלסטינאי" היה כל תושב הארץ – גם יהודים. העיתון היהודי "פלסטיין פוסט" (היום "ג׳רוזלם פוסט") והתזמורת הפלסטינאית (היום הפילהרמונית הישראלית) נשאו את השם. אחרי 1948 קיבלו היהודים את השם "ישראלים", והשם "פלסטינים" נשאר לערביי הארץ.

מאיפה הם באו

• מוצא מעורב: הפלסטינים הם צאצאים של האוכלוסייה שחיה בארץ לאורך הדורות – בהם תושבים מקומיים מימי קדם, יהודים ונוצרים מהתקופה הביזנטית שהתאסלמו ועברו לערבית – לצד שבטים ומהגרים ערבים מאז הכיבוש המוסלמי במאה ה-7, ומהגרים מהמרחב העות׳מאני, למשל ממצרים במאה ה-19. מה המשקל של כל רכיב – נתון לוויכוח היסטורי ופוליטי.
• מחקרים גנטיים: מצאו קרבה בין יהודים לבין פלסטינים ועמים אחרים בלבנט, שמעידה על מוצא משותף קדום.

מתי נוצרה זהות לאומית פלסטינית

• העמדה הפלסטינית: הזהות נשענת על קשר רציף לארץ לאורך דורות. ההיסטוריון רשיד ח׳אלדי (Palestinian Identity, 1997) מתאר זהות שהתגבשה בסוף התקופה העות׳מאנית ובתחילת המאה ה-20, לצד זהויות נוספות – מקומית, דתית, ערבית ועות׳מאנית.
• העמדה הביקורתית, הנפוצה בישראל: עד המאה ה-20 הזהות של ערביי הארץ הייתה בעיקר מקומית, שבטית, דתית או ערבית כללית – בקונגרס הערבי-פלסטיני הראשון (1919) היו שקראו לראות בארץ חלק מ"סוריה הדרומית". לפי עמדה זו, הזהות הלאומית הנפרדת התגבשה בעיקר במאה ה-20, ובמידה רבה מול הציונות, והתחזקה אחרי 1948 ו-1967.
• מה מוסכם: כמו רוב הזהויות הלאומיות המודרניות, גם הזהות הפלסטינית התגבשה בעת החדשה, והיום היא זהות לאומית ממשית של מיליוני בני אדם.

ההגדרה הרשמית

• האמנה הלאומית הפלסטינית (1968), סעיף 5: "הפלסטינים הם האזרחים הערבים שעד 1947 ישבו דרך קבע בפלסטין", בין שגורשו ובין שנשארו, וכל מי שנולד אחרי כן לאב פלסטיני – בארץ או מחוצה לה.
• סעיף 6: יהודים שישבו דרך קבע בארץ "עד תחילת הפלישה הציונית" ייחשבו פלסטינים. פרשנים ישראלים מבינים זאת כ-1917, שנת הצהרת בלפור.

הפלסטינים היום

• מספרים: לפי הלמ״ס הפלסטינית, כ-15.5 מיליון פלסטינים בעולם בסוף 2025: כ-7.4 מיליון בין הנהר לים וכ-8.1 מיליון בתפוצות – בעיקר בירדן, ואחריה במדינות ערב, בצ׳ילה ובארה״ב.
• דת: רובם המכריע מוסלמים סונים. יש מיעוט נוצרי (קטן בגדה ובעזה, גדול יותר בקרב ערביי ישראל ובתפוצות) וקהילה שומרונית קטנה. רוב הדרוזים בישראל אינם מגדירים את עצמם פלסטינים.

מפת הקבוצות הפלסטיניות היום

"הפלסטינים" אינם גוש אחד. הם חיים תחת שלטונות שונים, במעמד משפטי שונה, ועם עמדות שונות.

ערביי ישראל (אזרחי ישראל)

• היקף: כ-21% מאזרחי ישראל, כ-2.1 מיליון. לפי הלמ״ס, בסוף 2025 מנתה האוכלוסייה המוסלמית בישראל כ-1.85 מיליון. ביניהם גם נוצרים ובדואים. הדרוזים נמנים לרוב בנפרד, ורובם אינם מגדירים את עצמם פלסטינים.
• מעמד: אזרחים מלאים – בוחרים לכנסת, וכיום יש גם שותפות פוליטית (למשל רע״מ בקואליציה של 2021).
• זהות: מגוונת. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה (2017) 39% הגדירו את זהותם קודם כל "ערבית", 34% "דתית", ו-14% "פלסטינית". אחרים מגדירים את עצמם "פלסטינים אזרחי ישראל".
• עמדות: ברובם מעדיפים השתלבות במדינה ובפוליטיקה הישראלית – מהמפלגה האסלאמית רע״מ, שהצטרפה לקואליציה, ועד מפלגות לאומיות כמו חד״ש-תע״ל ובל״ד. אחרי 7 באוקטובר עלה שיעור מי שמרגישים "חלק ממדינת ישראל ובעיותיה" ל-70% (המכון הישראלי לדמוקרטיה, נובמבר 2023), לעומת 48% ביוני אותה שנה, ורובם אמרו שמעשי חמאס אינם מייצגים את ערכיהם. רבים תומכים בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל; בסקר משותף מ-2023 תמכו 44% מהם גם ברעיון של מדינה אחת שוויונית.

מזרח ירושלים

• היקף: כ-40% מתושבי ירושלים.
• מעמד: רובם תושבי קבע ולא אזרחים – מעמד ייחודי שנוצר אחרי 1967. אפשר לבקש אזרחות, וחלק קטן עושים זאת; לפי מחקר, הוגשו מאז 1970 כ-12 אלף בקשות וכ-5,000 אושרו. תושבות יכולה להישלל אם "מרכז החיים" עבר מחוץ לעיר.
• עמדות: משתנות לאורך השנים ונעות בין זהות פלסטינית לבין שמירה על ההטבות שבתושבות הישראלית (ביטוח לאומי, בריאות, תנועה חופשית). בסקרי מכון וושינגטון, שיעור מי שהעדיפו אזרחות ישראלית על פני פלסטינית עלה מ-35% (2010) ל-52% (2015), צנח לכ-15% (2020) וחזר לכמחצית (2022).

הגדה המערבית (יהודה ושומרון)

• היקף: כ-3.4 מיליון פלסטינים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, סוף 2025), ולצדם כחצי מיליון ישראלים בהתנחלויות.
• שלטון: לפי הסכמי אוסלו: שטח A (כ-18%) בשליטה פלסטינית, שטח B (כ-22%) בשליטה אזרחית פלסטינית וביטחונית ישראלית, ושטח C (כ-60%) בשליטה ישראלית. הרשות הפלסטינית בראשות פת״ח.
• עמדות: אמון נמוך מאוד בהנהגה – 80% רוצים שמחמוד עבאס יתפטר, וחמאס מקדים את פת״ח בתמיכה, אף שהדמות הפופולרית ביותר היא מרואן ברגותי מפת״ח, הכלוא בישראל. התמיכה בשתי מדינות בגדה נמוכה (33%), רבים רואים ב"מאבק מזוין" את הדרך היעילה ביותר, ו-78% מתנגדים לפירוק חמאס מנשקו גם כתנאי לסיום המלחמה (PCPSR, אוקטובר 2025).

רצועת עזה

• היקף: כ-2.1 מיליון (סוף 2025). רוב התושבים הם צאצאי פליטי 1948.
• שלטון: חמאס שולט ברצועה מאז יוני 2007. אחרי מלחמת 2023–2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש באוקטובר 2025; ביולי 2026 הוכרז הסכם לפירוק נשק חמאס בתיווך "מועצת השלום", אבל עד נובמבר 2026 חמאס לא פירק את נשקו, וצה״ל מחזיק בחלק גדול מהרצועה.
• עמדות: אחרי שנתיים של מלחמה – 72% מהעזתים דיווחו שבן משפחה נהרג או נפצע – התמונה מעורבת: התמיכה בשתי מדינות גבוהה יותר מבגדה (61%), ו-44% תומכים בפירוק חמאס מנשקו (לעומת 18% בגדה). ועדיין, חמאס נשאר המפלגה הפופולרית ברצועה (41%, לעומת 29% לפת״ח) (PCPSR, אוקטובר 2025).

מה אומרים הסקרים?

• ההנחה ש"עזה = חמאס, הגדה = מתונים" פשטנית: כפי שעולה מהעמדות למעלה, בעזה התמיכה בשתי מדינות ובפירוק חמאס מנשקו גבוהה יותר, ובגדה – התמיכה בחמאס ובמאבק מזוין.
• סקרים בעת מלחמה תנודתיים מאוד, ולכן כדאי להסתכל על מגמות לאורך זמן.

הפליטים: למה הם עדיין פליטים?

המספרים

• 1948: לפי הערכת האו״ם, כ-711 אלף ערבים פלסטינים עזבו או גורשו מהשטח שבשליטת ישראל (הערכות אחרות נעות בין כ-540 אלף ל-850 אלף).
• היום: כ-5.9 מיליון רשומים כפליטים באונר״א (סוכנות האו״ם לפליטי פלסטין), ב-58 מחנות מוכרים: בירדן, בלבנון, בסוריה, בגדה ובעזה. במצרים כמעט אין מחנות.

המצב שונה מאוד בין המדינות

• ירדן: כ-2.4 מיליון רשומים ו-10 מחנות. ירדן העניקה אזרחות לרוב הפלסטינים כבר ב-1949 ובחוק האזרחות של 1954. החריג: יוצאי עזה, שלא קיבלו אזרחות.
• לבנון: כ-490 אלף רשומים, אבל לפי אונר״א רק כ-250 אלף חיים בפועל בלבנון, ב-12 מחנות. אין אזרחות, יש הגבלות על עבודה במקצועות רבים, וחוק משנת 2001 מונע מהם בפועל לרכוש נדל״ן.
• סוריה: לפי חוק 260 משנת 1956, זכויות כמעט שוות לאזרחים בעבודה ובמגורים – בלי אזרחות ובלי זכות בחירה. מלחמת האזרחים פגעה קשות במחנות, כמו ירמוכ.
• הגדה ועזה: 19 מחנות בגדה ו-8 בעזה, תחת הרשות הפלסטינית וחמאס בהתאמה.

למה לא נקלטו? שתי עמדות

• העמדה הפלסטינית ומדינות ערב: הפליטים שומרים על מעמדם עד שתמומש "זכות השיבה", שנשענת על החלטת העצרת הכללית של האו״ם 194 (1948). פרוטוקול קזבלנקה של הליגה הערבית (1965) נתן לפלסטינים זכויות עבודה ומגורים "תוך שמירה על אזרחותם הפלסטינית"; לבנון וסעודיה הסתייגו, ומדינות רבות לא יישמו אותו.
• העמדה הישראלית: מעמד הפליט עובר בירושה בהגדרת אונר״א, וכך מספר הפליטים גדל מדור לדור במקום להצטמצם; שיבה המונית תביא לסוף המדינה היהודית. ישראל מזכירה גם את כ-650 עד 850 אלף היהודים שעזבו או גורשו מארצות ערב ונקלטו בישראל. ב-2024 חוקקה הכנסת חוקים שאוסרים את פעילות אונר״א בשטח ריבוני ישראלי.
• מה הפליטים עצמם אומרים: בסקר הגדול היחיד בנושא (PCPSR, 2003; 4,506 פליטים בגדה, בעזה, בירדן ובלבנון), 95% דרשו שזכות השיבה תוכר כעיקרון, אבל רק כ-10% אמרו שהיו בוחרים לממש אותה בפועל בתוך ישראל; רבים בירדן העדיפו להישאר בה. הסקר עורר סערה – מפגינים פרצו למשרדי המכון ברמאללה – ותוקף גם על ניסוח השאלות.
• תשובת התומכים באונר״א: גם בפליטות ממושכות אחרות מוכרים צאצאים כפליטים, והבעיה היא היעדר הסדר מדיני ולא ההגדרה.

הדת בצד הישראלי

• הציונות הדתית: בהשראת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, רואה בהתיישבות בארץ ישראל חלק מתהליך גאולה. "גוש אמונים" (1974) הוביל את ההתיישבות בגדה. בתוך הציונות הדתית יש גם קולות מתונים ופייסניים.
• החרדים: ברובם לא-ציונים מבחינה אידאולוגית, ועמדתם כלפי הסכסוך מגוונת. קבוצה קטנה כמו נטורי קרתא מתנגדת לעצם קיום המדינה.
• החילונים: רוב הישראלים החילונים רואים בסכסוך עניין לאומי וביטחוני.
• קיצוניות דתית יהודית: "המחתרת היהודית" בשנות השמונים, שתכננה לפוצץ את כיפת הסלע; רצח המתפללים במערת המכפלה (1994); ורצח ראש הממשלה יצחק רבין (1995) בידי מתנקש שהתנגד להסכמי אוסלו מתוך תפיסה דתית.
• היום: "נוער הגבעות" ו"תג מחיר" – צעירים מהמאחזים שתוקפים פלסטינים ורכושם. ב-2015 נרצחו בכפר דומא שלושה בני משפחת דוואבשה, ובהם תינוק, כשביתם הוצת. ב-2023–2025 הגיעו התקיפות לשיא.

הדת בצד הפלסטיני

• אש״ף ופת״ח: תנועות לאומיות חילוניות, שבהן פעלו גם נוצרים, כמו ג׳ורג׳ חבש, מייסד החזית העממית.
• חמאס: נוסד ב-1987 כשלוחה של האחים המוסלמים. באמנת 1988 (סעיף 11) הוגדרה כל ארץ ישראל המנדטורית "וקף" – הקדש אסלאמי שאסור לוותר על חלק ממנו. מסמך העקרונות של 2017 ריכך את הניסוח וקיבל מדינה בגבולות 1967 "כנוסחה מוסכמת", בלי להכיר בישראל.
• הג׳יהאד האסלאמי: ארגון סוני קטן יותר, הקרוב מאוד לאיראן.
• הנוצרים הפלסטינים: מיעוט קטן ומצטמק, בעיקר בבית לחם, בירושלים, ברמאללה ובגליל.

הטענה על יחס שונה לחיים – מה העובדות

בישראל נפוצה הטענה שהסכסוך נובע גם מיחס שונה לחיי אדם ולמוות. היא מצוטטת לרוב במשפט שמיוחס לגולדה מאיר – "יהיה שלום כשהערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו" – שלא נמצא לו מקור ראשוני. פלסטינים רבים דוחים אותה מכול וכול. העובדות בשני הכיוונים:

מה מביאים התומכים בטענה

• פדיון שבויים בישראל: ב-2011 שחררה ישראל 1,027 אסירים תמורת החייל גלעד שליט. ההכרעה נשענה במפורש גם על מצוות פדיון שבויים, שהיהדות מגדירה "מצווה רבה".
• קידוש השהאדה בתנועות האסלאמיות: חמאס והג׳יהאד האסלאמי מציגים מוות במאבק כשהאדה ומהללים מבצעי פיגועי התאבדות.
• תשלומים למשפחות: הרשות הפלסטינית שילמה במשך שנים קצבאות לאסירים ולמשפחות של מי שנהרגו בפיגועים או בעימות. בארה״ב נחקק בעקבות זאת ב-2018 חוק טיילור פורס, שקיצץ סיוע. בפברואר 2025 הודיעה הרשות על העברת התשלומים למערכת רווחה; בישראל ובארה״ב טענו שהשינוי קוסמטי.
• מנהרות ומקלטים בעזה: באוקטובר 2023 אמר בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק שהמנהרות נבנו כדי להגן על הלוחמים, ושהגנה על האזרחים היא באחריות האו״ם וישראל.

מה מביאים החולקים עליה

• המקורות הדתיים דומים: האסלאם קובע ש"מי שמחיה נפש כאילו החיה את האנושות כולה" – פסוק שמגיע מהיהדות: הקוראן מציג אותו כציווי ל"בני ישראל", והוא תואם את המשנה. האסלאם גם אוסר התאבדות ופגיעה באזרחים. רוב חכמי האסלאם אוסרים פיגועי התאבדות, אבל חלק מהבולטים שבהם, כמו יוסף אל-קרדאווי, התירו אותם נגד ישראלים.
• הסבר לאומי-אסטרטגי: מחקרים, ובהם של רוברט פייפ ("Dying to Win", 2005), מצאו שפיגועי התאבדות מונעים בעיקר ממטרות לאומיות נגד שליטה זרה, ולא מהדת. הארגון שביצע הכי הרבה פיגועי התאבדות עד אמצע שנות האלפיים היה הנמרים הטמיליים בסרי לנקה – ארגון חילוני – וגם גדודי חללי אל-אקצא של פת״ח החילוני ביצעו פיגועים כאלה.
• הנרטיב הפלסטיני: פלסטינים רבים רואים במשפט המיוחס לגולדה מאיר הכללה שמאשימה הורים במות ילדיהם, ומסבירים את האלימות בכיבוש, באובדן ובייאוש – לא ביחס שונה לחיים. הם מצביעים על מספר ההרוגים הגדול בצד הפלסטיני כראיה לכך שחייהם שווים פחות בעיני ישראל.
• גם בצד הישראלי יש זרמים קיצוניים שמצדיקים אלימות על רקע דתי, כמו ברוך גולדשטיין (1994).

מה אפשר לומר בוודאות

המקורות של היהדות והאסלאם על ערך החיים קרובים מאוד. התנועות האסלאמיות מקדשות מוות במאבק, ורוב החוקרים מסבירים את פיגועי ההתאבדות קודם כול במטרות לאומיות ואסטרטגיות. השאלה כמה מכל אלה נובע מהדת, ממי שמנהל את המאבק ומהנסיבות – שנויה במחלוקת. ראו גם קדושת החיים בדתות – השוואה.

השחקנים האזוריים: סונים, שיעים ואיראן

• חיזבאללה אינו פלסטיני: הוא ארגון שיעי לבנוני שנוסד ב-1982 ונתמך בידי איראן. הוא פעל נגד ישראל גם בשם הסוגיה הפלסטינית, אבל הוא שחקן לבנוני ואזורי.
• פרדוקס סוני-שיעי: רוב הפלסטינים סונים, וחמאס הוא ארגון סוני – ובכל זאת הוא נתמך בידי איראן השיעית, במסגרת "ציר ההתנגדות" שכולל גם את חיזבאללה ואת החות׳ים בתימן. זו דוגמה למקרה שבו אינטרס פוליטי גובר על הפילוג העדתי.
• מדינות ערב הסוניות: מצרים (1979) וירדן (1994) חתמו על הסכמי שלום. בהסכם עם ירדן הוכר תפקידה המיוחד במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. ב-2020 נחתמו "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. נרמול עם סעודיה, שמחזיקה בערים הקדושות מכה ומדינה, נעצר אחרי 7 באוקטובר.

ניסיונות השלום – ולמה ירושלים היא הסלע

• אוסלו (1993–1995): הכרה הדדית, הקמת הרשות הפלסטינית וחלוקת הגדה לשטחים A, B ו-C. שאלות ירושלים והפליטים נדחו להסדר הקבע.
• קמפ דייוויד (2000): השיחות קרסו בין השאר סביב הריבונות בהר הבית. התיאורים של מה שהוצע שנויים במחלוקת, ולא נחתמה הצעה סופית בכתב.
• מתווה קלינטון (דצמבר 2000): "מה שערבי לפלסטינים ומה שיהודי לישראל" בירושלים, וריבונות מפוצלת בהר הבית.
• אנאפוליס ואולמרט (2008): הצעה להעביר את "האגן הקדוש" לנאמנות בינלאומית.
• יוזמות דתיות לשלום: מנהיגים דתיים משני הצדדים ניסו לגשר, כמו הרב מנחם פרומן, רב בהתנחלות תקוע שנפגש עם מנהיגים פלסטינים כדי לקדם שלום על בסיס דתי.

שני הנרטיבים בקצרה

• 1948: בעיני ישראלים – מלחמת העצמאות, מלחמת הגנה אחרי דחיית תוכנית החלוקה ופלישת מדינות ערב. בעיני פלסטינים – הנכבה ("האסון"): גירוש, עקירה ואובדן המולדת.
• השטחים: בעיני רבים בישראל – ערש ההיסטוריה היהודית (יהודה ושומרון) ועומק ביטחוני. בעיני הפלסטינים ורוב הקהילה הבינלאומית – שטח כבוש שעליו אמורה לקום מדינה פלסטינית.
• ירושלים: בעיני ישראל – בירתה המאוחדת. בעיני הפלסטינים – מזרח העיר אמורה להיות בירת מדינתם.
• פליטים: ראו בפרק הפליטים למעלה.

סיסמאות על כל הארץ

• "מהנהר עד הים": סיסמה פלסטינית ("מן אל-נהר ללא אל-בחר"), שמתייחסת לכל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון. אש״ף השתמש בביטוי כבר בסוף שנות השישים, במשמעות של מדינה אחת על כל הארץ. במסמך העקרונות של חמאס מ-2017 מופיעה הדרישה לשחרור פלסטין "מהנהר עד הים".
• איך מבינים אותה: בעיני ישראלים ויהודים רבים, ובעיני ממשלות ובתי מחוקקים שונים, זו קריאה לחיסול מדינת ישראל. חלק מהמשתמשים בה, בעיקר בהפגנות במערב, אומרים שהכוונה לחירות ולשוויון לכל תושבי הארץ.
• תגובות: בית הנבחרים האמריקאי גינה אותה כאנטישמית באפריל 2024 (377 בעד, 44 נגד). בגרמניה משרד הפנים אסר בנובמבר 2023 את פעילות חמאס והתייחס לסיסמה כסמל של הארגון; בתי משפט בגרמניה חלוקים אם השימוש בה עבירה.
• גם בצד הישראלי: במצע הליכוד מ-1977 נכתב ש"בין הים לירדן תהיה ריבונות ישראלית בלבד", וזרמים בציונות הדתית רואים בכל ארץ ישראל ייעוד דתי.

מה יש היום בין הנהר לים

• אוכלוסייה: לפי הלמ״ס, בסוף 2025 חיו בישראל כ-10.2 מיליון בני אדם: כ-7.8 מיליון "יהודים ואחרים" (76%) וכ-2.1 מיליון ערבים (21%, כולל מזרח ירושלים). לפי הלמ״ס הפלסטינית חיים "בפלסטין ההיסטורית" כ-7.4 מיליון פלסטינים – אזרחי ישראל, מזרח ירושלים, הגדה ועזה. כלומר, בין הנהר לים חיים מספרים דומים של יהודים ושל ערבים פלסטינים. הנתונים הפלסטיניים שנויים במחלוקת (למשל ספירה כפולה של ירושלמים), ולכן "שוויון מספרי" הוא הערכה ולא עובדה מדויקת.
• שלטון ומעמד: ישראל ריבונית בשטחה, כולל מזרח ירושלים; אזרחיה, יהודים וערבים, בוחרים לכנסת. תושבי מזרח ירושלים בוחרים לעירייה אך לא לכנסת. בגדה – הרשות הפלסטינית בשטחים A ו-B, וישראל בשטח C ובביטחון; הפלסטינים בגדה אינם אזרחי ישראל, והמתנחלים כפופים לחוק הישראלי. בעזה – חמאס, ולפי הסכם הפסקת האש גם נוכחות צבאית ישראלית בחלקים מהרצועה.

למה מתכוונים הקוראים בסיסמה?

אין כוונה אחת. העמדות העיקריות:

• חמאס והג׳יהאד האסלאמי: "שחרור" כל הארץ בלי הכרה בישראל. במסמך העקרונות של 2017 חמאס מסכים למדינה בגבולות 1967 רק "כנוסחה מוסכמת", בלי לוותר על השאר.
• אש״ף ההיסטורי: בשנות השישים והשבעים – מדינה אחת "חילונית ודמוקרטית" במקום ישראל. ב-1993 אש״ף הכיר בישראל, והעמדה הרשמית של הרשות היא שתי מדינות בגבולות 1967.
• תומכי מדינה אחת שוויונית: מדינה אחת לכל תושבי הארץ עם זכויות שוות. בסקר משותף של אוניברסיטת תל אביב וה-PCPSR (ינואר 2023) תמכו ברעיון 23% מהפלסטינים, 20% מהיהודים בישראל ו-44% מערביי ישראל.
• מפגינים במערב: לרבים הכוונה כללית יותר – "חירות לפלסטינים". בסקר מקוון קטן שהזמין החוקר רון הסנר בקרב 250 סטודנטים בארה״ב (2023), רק 47% מתומכי הסיסמה ידעו לנקוב בנהר ובים.

ההשלכות

• לפלסטינים: תלוי במה מתכוונים. מדינה אחת שוויונית פירושה אזרחות וזכויות מלאות וסוף השלטון הצבאי – אבל היא דורשת הסכמה ישראלית, ורוב היהודים בישראל מתנגדים לה. החזון של חמאס פירושו המשך עימות מזוין, שמחירו בעזה כבד מאוד. הוויכוח על הסיסמה משפיע גם על פלסטינים ותומכיהם בחו״ל, שבחלק מהמדינות עומדים לדין על השימוש בה.
• לישראל: כל גרסה שבה מדינה אחת מחליפה את ישראל – כשבין הנהר לים יש מספר דומה של יהודים ופלסטינים, ובוודאי עם שיבת פליטים – פירושה סוף ההגדרה העצמית של היהודים במדינה משלהם. אחרי 7 באוקטובר רוב הישראלים שומעים בסיסמה איום ביטחוני ממשי.
• ליהודים בעולם: ארגונים יהודיים מדווחים על עלייה חדה בתקריות אנטישמיות מאז אוקטובר 2023, ורבים מהם רואים בסיסמה, כשהיא נקראת בהפגנות, קריאה לחיסול ישראל.
• גם הגרסה הישראלית של "כל הארץ" מעוררת שאלה: סיפוח כל השטח בלי זכויות מלאות לפלסטינים פוגע באופי הדמוקרטי של המדינה; עם זכויות מלאות – הרוב היהודי בסכנה. זו "הדילמה הדמוגרפית", הנימוק המרכזי של תומכי שתי מדינות בישראל.
• הקשר לדת: כשהתביעה לכל השטח נשענת על קדושה – "וקף" אסלאמי בצד אחד, ארץ ישראל השלמה כמצווה בצד השני – היא קשה במיוחד לפשרה.

הכרה בכך ששני הנרטיבים קיימים וחשובים לבני העם שמחזיקים בהם אינה מחייבת לקבל אותם.

שאלות נפוצות

האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סכסוך דתי?

ביסודו הוא סכסוך לאומי-טריטוריאלי בין שתי תנועות לאומיות על אותה ארץ. אבל יש בו ממד דתי חזק: מקומות קדושים כמו הר הבית ואל-אקצא, ותנועות דתיות בשני הצדדים – כמו חמאס בצד הפלסטיני וזרמים בציונות הדתית בצד הישראלי – שרואות בו עניין של קדושה, ולכן הפשרה בו קשה יותר.

מי הם הפלסטינים?

הערבים שחיו בארץ עד 1948 וצאצאיהם – כ-15.5 מיליון בעולם לפי הלמ״ס הפלסטינית, כמחציתם בין הירדן לים. הם חיים בקבוצות שונות: אזרחי ישראל, תושבי מזרח ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה ופליטים בירדן, בלבנון ובסוריה. רובם המכריע מוסלמים סונים, ויש מיעוט נוצרי.

מאיפה בא השם "פלסטין"?

מהפלשתים, עם ימי בחוף הדרומי בעת העתיקה. הרודוטוס השתמש בשם במאה ה-5 לפנה״ס, והקיסר אדריאנוס קרא לפרובינקיה יהודה "סוריה פלסטינה" אחרי מרד בר כוכבא. בתקופת המנדט הבריטי "פלסטינאי" היה כל תושב הארץ, גם יהודים.

מה פירוש הסיסמה "מהנהר עד הים"?

היא מתייחסת לכל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון. ישראלים ויהודים רבים, וממשלות ובתי מחוקקים שונים, רואים בה קריאה לחיסול מדינת ישראל; חלק מהמשתמשים בה במערב אומרים שהכוונה לחירות ולשוויון. גם בצד הישראלי יש תביעה לכל השטח, למשל במצע הליכוד מ-1977.

למה יש עדיין מחנות פליטים פלסטיניים?

כ-5.9 מיליון רשומים כפליטים באונר״א, ב-58 מחנות בירדן, בלבנון, בסוריה, בגדה ובעזה. העמדה הפלסטינית ומדינות ערב: המעמד נשמר עד מימוש "זכות השיבה". העמדה הישראלית: המעמד עובר בירושה ומנציח את הבעיה. המצב שונה בין המדינות – בירדן רובם אזרחים, בלבנון אין אזרחות ויש הגבלות על עבודה ורכוש.

מה ההבדל בין ערביי ישראל לפלסטינים בגדה ובעזה?

ערביי ישראל, כ-21% מהאזרחים, הם אזרחים מלאים שבוחרים לכנסת. תושבי מזרח ירושלים הם ברובם תושבי קבע ולא אזרחים. הפלסטינים בגדה חיים תחת הרשות הפלסטינית ושליטה ישראלית לפי שטחי אוסלו, ובעזה שולט חמאס מאז 2007.

למה הר הבית כל כך רגיש?

הוא המקום הקדוש ביותר ביהדות והשלישי בקדושתו באסלאם. מאז 1967 חל בו "סטטוס קוו": הווקף הירדני מנהל את המתחם, ויהודים רשאים לבקר אך לא להתפלל. אירועים סביבו הציתו גלי אלימות, ממאורעות 1929 ועד האינתיפאדה השנייה ו"מבול אל-אקצא" ב-2023.

האם חיזבאללה הוא ארגון פלסטיני?

לא. חיזבאללה הוא ארגון שיעי לבנוני שנוסד ב-1982 ונתמך בידי איראן. רוב הפלסטינים סונים, וחמאס הוא ארגון סוני – אבל גם הוא נתמך בידי איראן, כחלק מ"ציר ההתנגדות".