ג׳ייניזם

סקירה כללית

הג׳יינים מאמינים שלכל יצור חי, כולל חרקים וצמחים, יש נשמה. השאיפה היא לשחרר את הנשמה מהקארמה, שנתפסת כחומר דק שנדבק אליה. הדרך לכך מבוססת על חמשת הנדרים:

• אהימסה: אי-אלימות.
• סאטיה: אמת.
• אסטיה: אי-גניבה.
• ברהמצ׳ריה: טוהר מיני.
• אפריגרהה: אי-היאחזות ברכוש.

נזירים ונזירות שומרים על הנדרים בקפדנות קיצונית. הדיוטות שומרים עליהם בצורה מתונה יותר.

מקורות והיסטוריה

מהווירה (המאות ה-6–5 לפנה״ס) היה נסיך שוויתר על כל רכושו, נהג לפי המסורת סגפנות קיצונית במשך 12 שנים וחצי והגיע לידיעה מוחלטת. הוא חידש וארגן קהילה של נזירים ושל מאמינים. לפי המסורת הוא היה ה-24 ברצף של מורים. הג׳ייניזם זכה לחסות של מלכים, ובהם, לפי המסורת, צ׳נדרגופטה, קיסר בית מאוריה.

התפתחות וזרמים

• הפיצול: הקהילה התפצלה לשני זרמים. לפי מסורת הדיגמברה הפיצול החל כבר במאה ה-4 לפנה״ס, ולפי מסורת השווטמברה – בסביבות 82 לספירה. חוקרים מציינים שלא היה זה אירוע אחד אלא התקשחות הדרגתית של מחלוקות במשך כמה מאות שנים, והפיצול הרשמי מקושר לרוב לכנס ואלבהי במאה ה-5 לספירה. הדיגמברה סבורים שנזיר אמיתי אינו לובש בגדים כלל ושנשים אינן יכולות להגיע לשחרור באותו גלגול. נזירי השווטמברה לובשים לבן, ולדעתם גם נשים יכולות להגיע לשחרור.
• תקופות שונות: במשך הדורות הקהילה הצטמצמה בתקופות של עוינות, ושגשגה בעיקר בקרב סוחרים במערב הודו.

איך התפשטה וגדלה

🗺️ מפות ההתפשטות של חמש הדתות הגדולות ←

הג׳ייניזם מעולם לא התפשט מחוץ להודו בהיקף משמעותי. הוא שמר על קהילה קטנה, משכילה ומבוססת כלכלית, בעיקר בגוג׳ראט, ברג׳סטאן ובמהרשטרה. היום יש לו גם קהילות קטנות בתפוצה ההודית במערב.

השפעה על העולם

• עקרון האהימסה: הג׳יינים פיתחו את עקרון האהימסה בצורה עקבית ומקיפה במיוחד. גנדי, שגדל בגוג׳ראט, הושפע ממנו. הם הקימו גם בתי חולים לבעלי חיים.
• תזונה: הם תרמו לתרבות הצמחונות בהודו.
• פילוסופיה: הם פיתחו פילוסופיה של ריבוי נקודות מבט (אנקנטוואדה), שמכירה בכך שלאמת יש היבטים רבים.
• תרבות: הם השפיעו גם על הספרות ועל המקדשים המפוארים של הודו.

מה מושך מאמינים (חוזקות)

• עקביות מוסרית: כבוד לכל צורות החיים.
• אורח חיים צנוע, עם דגש על הימנעות מבזבוז.
• פתיחות אינטלקטואלית: "לאמת יש פנים רבות".
• קהילה מלוכדת, תומכת ונדיבה.

ביקורות ואתגרים

• סגפנות: מבקרים מצביעים על הסגפנות הקיצונית, כולל סאלקהנה, צום מרצון עד המוות. באוגוסט 2015 אסר בית המשפט הגבוה של רג׳סטאן את המנהג כהתאבדות, ובית המשפט העליון של הודו הקפיא את ההחלטה בסוף אותו חודש.
• מעמד הנשים: יש ביקורת על מעמד הנשים בזרם הדיגמברה.
• דרישות מחמירות: יש הטוענים שהדרישות מחמירות עד כדי חוסר מעשיות בחיים מודרניים.

חיי אדם, מלחמה ושלום – מה הדת מלמדת

• אהימסה מוחלטת: הימנעות מפגיעה בכל יצור חי, ובמידת האפשר גם בחרקים ובצמחים.
• תורת ריבוי נקודות המבט (אנקנטוואדה) מעודדת סובלנות ואי-אלימות, גם במחשבה ובדיבור.
• פגיעה לצורך הגנה עצמית מוכרת לעיתים כנחוצה, אבל עדיין נחשבת מזיקה מבחינה רוחנית.
• בהשוואה לדתות אחרות: קדושת החיים בדתות – השוואה

דת, כוח ואלימות

היסטוריה של אי-אלימות: לג׳ייניזם יש קשר חלש במיוחד לאלימות. אי-אלימות היא העיקרון המרכזי שלו, ואין לו היסטוריה של כיבוש או של כפיית דת. הג׳יינים נמנעים אפילו ממקצועות שכרוכים בפגיעה ביצורים חיים, כמו חקלאות מסוימת וציד.

הצד השני: בהיסטוריה היו מלכים ג׳יינים שניהלו מלחמות כמו כל שליט. התורה הג׳יינית מכירה בכך שגם הגנה עצמית עלולה להיות נחוצה, אך רואה בה פגיעה שגוררת קארמה.

כשהמאמינים היו קורבנות:

• דרום הודו בימי הביניים: חלק ממלכי הדרום עברו מהג׳ייניזם לשיוויזם או לווישנואיזם, והקהילות הג׳ייניות שם הצטמצמו. לפי מקורות היסטוריים, תנועת הלינגאיאת השיווית הרסה מקדשים ג׳ייניים והסבה אותם לשימושה.
• תחת שליטים מוסלמים: הג׳ייניזם סבל מרדיפות בזמן הכיבושים המוסלמיים בתת-היבשת ואחריהם. באבור, הקיסר המוגולי הראשון, הורה להשמיד פסלים ג׳ייניים בגוואליור, ואכבר הורה ב-1567, אחרי כיבוש מבצר צ׳יטור, להרוס מקדשים ג׳ייניים בעיר. פגיעה במקדשים נרשמה גם בימי ג׳האנגיר, שאה ג׳האן ובעיקר אורנגזב. היו גם שליטים מוסלמים שהתירו לבנות מחדש מקדשים שנהרסו.